מוזה על גדות התמזה

חום וקור יחדיו. פרץ של אנדרנלין ועייפות. רק שאתה רגוע אתה מפוקס. בליל של מילים חוברות יחדיו למשפט. אתה מעריץ את הלא מוכר. הלוואי והיית שיטחי. עברת את ה140 אותיות? אז תמחק את הנקודה האחרונה. לאט לאט מתבהר לך כי מוזה היא לא הרבה יותר ממטאבוליזם תקין. זה וקצב לב גבוה, אבל כזה שלא מערב התרגשות, כמו זה שפוגש אותך אחרי מאמץ גופני מפרך. אתה להוט אבל רגוע, ואז הכל מתחיל להתבהר. גם לקחת את יום א' חופש, כדי קצת לנשום ולחשוב לא מזיק. זה לא פשוט להשאר ממוקדם כשברקע רצות תוכניות בישול מפגרות והשף מבטיח לך שזה מה-זה פשוט להכין, ואפילו קל. בול-פאקנין-שיט, אתה אומר. אתה חוזר מהמכון. רעב וקצת מסריח. קצת כמו חתול רחוב שתר אחרי דג באקווריום. בבית ממתין לך ספר שנכתב על מגילה, לא מחולק לפסקאות, לא ערוך, מחוספס כמו הפוסט הזה. מחכה לך גם דג סלמון במקרר. מי הייה מאמין שהדג הזה יתן לך את המוזה? פשוט טעים. ירקות ואז דגים, אתה מאמין שצריך לאכול על-פי סדר אבולוציוני נכון.

“An intellectual says a simple thing in a hard way. An artist says a hard thing in a simple way.” – Charles Bukowski

"We're Both In Love With a Sexy Lady" - Flight of the Conchords

לרוץ בפארק זה כיף :)

ברטרוספקטיבה

- לא לצאת למסיבות בנמל!
- it's very easy to find love, just not the kind who loves back.
- המטרה של סופי השבוע היא להפיג את העייפות הניצברת בשבוע, לא לגרום לה.
- אם דברים במבט לאחורה היו נראים כמו דברים במבט לעתיד, לא הייה טעם לחיות כלל.

Placebos Are Getting More Effective. Drugmakers Are Desperate to Know Why.

Placebos Are Getting More Effective. Drugmakers Are Desperate to Know Why.

Wired delivers a areat read. It's only recently came to my mind that placebos should be taken more seriously into mind of physicians and drug companies, and even register them as actual treatments. Now what i wander is how do u tell the difference between a good placebo and a placebo placebo.?

So should I believe I'm getting treated effectively? Should I be expecting to soon be better by a process that an expert believes to be beneficial? The answer is most probably yes. So no time than before was ignorance bliss. The best thing a patient of an ailment do is be humble and try not to "pick his wound" so to speak.

Funny Hugh Laurie & Stephen Fry comedy sketch! 'Your name, sir?' - BBC c...

I really LOVE British humor, I'm not sure why but somehow living on an island, cut off from the rest of the civilization, must be doing something right for the nations sense of humor (and driving direction)... Britain and Japan are islands that take humor to the extereme, the Japanese have those crazy humor shows (that only they get) and the Brits have given us Monty Payton humor which is the funniest ever in my opinion.

oh, and this is hugh laurie (Dr. House) in an hilarious sketch with Stephan Fry:

כל מי שחובב אמן מסויים מכיר את ההרגשה שכבר ראית את כל העבודות שלו ואת התחושה של חיפוש בנרות אחרי חומרים נוספים. זה קורה לי עם מוסיקאים (פוריים או פלאי להיט אחד), וזה קורה עם סדרות שמבליחות לרגע, מצליחות להיות הדבר הטוב ביותר שקורה כאן ואז נעלמות לשנה שנתיים לפני שמישהו מרגיש שמשהו לא בסדר. ההרגשה שעברת על כל מה שהאמן שלך עשה היא נעימה ועצובה גם יחד, אז מתחיל המסע המרתק באמת לכיוון האזוטרי יותר, הפחות מוצלח והפחות מוכר. אבל אחרי ההיכרות העמוקה שלך עם היצירה אתה מצליח להבין את התמונה הגדולה יותר, את מקורות ההשראה, את הכיוונים שנכשלו ואת האמן משחזר חומרים, כאילו מנסה ללטש את החנית ולהביא אותה כדי שלמות.

קרת מציב לנאמניו אתגר, קצב הספרים שהוא מוציא הוא כל כך איטי, בעיקר לנוכח העובדה שאת הספרים שלו אפשר לקרוא כמעט בשעה. זה יוצא בערך יחס של שעה לשנה, מעט מידי לכל הדעות. ואז אי אפשר לחזור על קריאה בכזאת קלות כאשר התחושה שיש משהו נוסף מכרסמת. אז אחרי שקניתי וקראתי את כל הקומיקס שהשיגה ידי (אדפטציה מעולה וטבעית לסיפורים קצרים - חפשו אסף חנוכה), האזנתי לקסטת האודיו של מיטב סיפוריו (משה פרסטר וערן צור, כל אחד בדרכו הסוטה וקולו המביך, מצליחים לשדר את המסר בצורה הכי טובה שאפשר), צפיתי בבלוג שלו ושלל קטעים מוזרים נוספים (כמו הקראת שירים/נגינה משותפת עם שלומי שבן), המעבר למסך לא הגיעה בהפתעה. יצירותיו של אתגר צלחו זה מכבר את המעבר למסך הקטן והגדול, אם מדובר בסקיצות שכתב אתגר ל'חמישיה הקמארית' ואם הפקות קצרות לסיפוריו כמו 'מלכה לב אדום'. נכון, צפיתי זה מכבר בסרט 'מדוזות' שבימה אישתו, והספקתי לבלות ולזרוק את החולצה שנושאת פרסומת לספרו הישן "הקייטנה של קנלר", הגיעה העת לגלות את אמריקה מגלה את אתגר.

כשהייתי לפני כמה חודשים בניו-יורק, נכנסתי לחנות של ברנס&נובלס ונדהמתי לגלות סקציה שלמה באיזור הסיפורים הקצרים שמוקדשת לאתגר קרת. באותם הזמנים יצאתי עם בחורה אמריקאית שטענה שהיא אוהבת ספרים אבל לא מצליחה לקרוא עברית, אמרתי לה שאני אביא לה דגימה מאחד הקולות המיוחדים של הספרות המקומית, בתקווה בשתי גרסאות (אנגלית/עברית) כדי שתוכל לשפר את הקריאה שלה. בכל אופן, מצאתי על המדף תרגום של 4 מיצירותיו שהוא הקריא בכנס שנערך באיזו אוניברסיטה בארה"ב לכבודו וכן קטע מנאומו שבו הוא מתאר בהרחבה את הקשר שלו לשואה. אגב, בהקשר הזה אני חייב להמליץ גם על תוכנית מוצלחת בערוץ 8 שנקראת 24 שעות, אם אני לא טועה, שבה אמנים מבלים בחדר מצולם יממה ולפעמים יוצאים משם עם קצת חשבון נפש מתועד. שני פרקים מוצלחים היו של גלעד כהנא (הג'ירפות) ואתגר קרת, הצצה ראויה. בכל אופן, הגעתי לארץ עם החוברת המתורגמת ולפני שהספקתי לתת אותה לבחורה היא נעלמה ומצאתי את עצמי קורה סיפורים של אתגר באנגלית. אחד הקטע הקטעים המתורמים הייה על ילד שחושב שהנעליים שלו עשויות מסבא שלו שנספה בשואה. פעם הוטל עלי לארגן איזה טכס ליום השואה וכמעט שכנעתי את עצמי שהקראה של הספיור 'נעליים' תהייה קטע ראוי, טוב שירדתי מזה. שמעתי איפשהו שהסיפור 'נעליים' נכנס לפול הסיפורים שרלונטים לבגרות, זה מוזר אבל גם די מתבקש. יש משהו מאוד מתירני ביחס הזה לשואה, יחסו של הדור השני (אתגר בן לניצולי שואה) שמתאר את הנתק של הדור שלישי. הנקודה היא, שאם כך ואם כך ההתעניינות הגוברת מצד הקהל האמריקאי ביצירותיו מגיע גם מתוך החיבור המיוחד לכל נושא השואה שמקבל בתקופתינו אנטרפרטציות היפר מודרניות בספרות ובסרטים.

האמריקאים, וגם אני, אוהבים את המדיה הקולנועית, ומעבר הז'אנרים כבר הוכח כקל בארץ. ולכן עושה לדעתי נכון אתגר שאת מאמציו מרכז בקולנוע המצוי בצידו השני של הים. שני הסרטים שמצליחים לעיתים להעביר את המסר האבסורדי ולעיתים פחות תכופות פניני החוכמה מצליחים לעשות את דרכם ללא הרבה פגע בסבך היער הקרוי גם 'תרגום'. בסרט "9.99$" חוזר אתגר קרת לאחת המדיות המוצלחות להצגת יצירותיו - אנימציית פלסטלינה אני קורא לזה, לא בטוח מה השם המקצועי של הטכניקה. זה עבד בעבר בקטעים קצרים שזכו בהרבה פרסי אנימציה, ואם אני מנסה לפשפש בזכרוני קשה לשכוח את הסצנה ההיא ב'דבק' בה בני הזוג תלויים זה על שפתי זה מהתקרה. גם הסרט "wristcutters - a love story" מצליח להעביר את העולם המיוחד באחד הסיפורים הארוכים יותר שהאתגר הצליח להוציא מתחת לידיו.
אני ממליץ לראות בחום לכל אוהבי הפנטזיה הריאלית מהסוג הקצר (הגדרה במקור, הזה.).