כשאני חושב על קטע מוזיקלי קלאסי שנגע בי עולה בי התמונה מהסרט היפייפה והכאוב של אינגמר ברגמן "סונטת הסתיו".
אינגריד ברגמן בתפקיד האם יושבת ליד הפסנתר ומנגנת את פרילוד מספר 2 של שופן בלה מינור. הקטע מנוגן בסרט פעמיים, לראשונה בידי הבת, שמגלמת ליב אולמן, בצורה מקוטעת ו"תלמידית" ואחר כך בידי האם הפסנתרנית אשר מוסיפה אינטרפרטציה וניתוח. לדעתי מדובר באחת הסצינות העמוקות והגאוניות בתולדות הקולנוע, בהן נעשה שימוש בצורה מושלמת ביותר בשילוב של אחד הקטעים היפים והטעונים של שופן ככלי הצגתי לאחת ממערכות היחסים הטעונות ומורכבות בין אם לביתה שנראו על המסך.
אינגריד ברגמן בתפקיד האם יושבת ליד הפסנתר ומנגנת את פרילוד מספר 2 של שופן בלה מינור. הקטע מנוגן בסרט פעמיים, לראשונה בידי הבת, שמגלמת ליב אולמן, בצורה מקוטעת ו"תלמידית" ואחר כך בידי האם הפסנתרנית אשר מוסיפה אינטרפרטציה וניתוח. לדעתי מדובר באחת הסצינות העמוקות והגאוניות בתולדות הקולנוע, בהן נעשה שימוש בצורה מושלמת ביותר בשילוב של אחד הקטעים היפים והטעונים של שופן ככלי הצגתי לאחת ממערכות היחסים הטעונות ומורכבות בין אם לביתה שנראו על המסך.

